רשלנות רפואית וחוק זכויות החולה

המטרה של חוק זכויות החולה היא לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי, או מקבל טיפול רפואי, תוך כדי מתן מסגרת הגנה מלאה על כבודו ועל פרטיותו.

המפגש הטעון בין חוק זכויות החולה לבין טיפולים רפואיים המוגדרים כרשלנות יוצר תשתית ללא מעט תביעות חמורות. עם זאת, גם לפני חקיקתו של חוק זכויות החולה בשנת 1996 יושמו רוב עקרונותיו כנגזרות של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. למעשה, חוק זכויות החולה מבוסס במידה רבה על חוק יסוד זה ושואב ממנו את כוחו ותוקפו. זו בין היתר הסיבה בגללה בתי המשפט מתייחסים בחומרה אל תביעות רשלנות רפואית.

מבחינה מעשית, רשלנות רפואית באה לידי ביטוי במתן שירותים רפואיים תוך סטייה מנורמת ההתנהגות הסבירה והמקובלת. נורמה זו נבדקת על ידי הגשת חוות דעת של רופא מומחה וקביעה של בית המשפט.

מעבר לכך, ניתן להגיש תביעות רשלנות רפואית רק במידה והסטייה מנורמת ההתקבלות גרמה למטופל נזק שלא היה נגרם אלמלא הסטייה. תביעות אזרחיות בגין עוולת הרשלנות משויכות אל דיני ניזיקין, ועורכי דין המתמחים בנושא נדרשים להכיר גם את חוק זכויות החולה.

סוגי רשלנות רפואית ואופי הטיפול הנדרש לפי חוק

בתי המשפט מבחינים בין שלושה סוגים שונים של רשלנות רפואית. סוגי רשלנות אלו עולים לדיון בתביעות המוגשות כלפי רופאים, צוותים מטפלים ומוסדות רפואיים או ציבוריים. הסוג הראשון כולל התרשלות בטיפול הרפואי עצמו.

עיקר ההוכחה במקרים אלו היא לגבי הנזק והקשר הסיבתי בין ההתרשלות של המזיק לכאורה לבין הנזק לניזוק. סוג שני מתייחס אל התרשלות בשל היעדר הסכמה מדעת, וכאן הדיון הוא בעיקר ברמה המוסרית והתיאורטית כפי שמוגדרת בחוק זכויות החולה. מעבר לכך, ישנו גם סוג שלישי של רשלנות המופיע עקב פגיעה באוטונומיה.

עיקרי חוק זכויות החולה מופיעים בזכות לטיפול רפואי. על פי החוק, כל אדם שנזקק לכך זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, בשגרה על פי הנהוג ובמצב חירום ללא תנאי או אפליה. מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו, ורשאי לדרוש חוות דעת נוספת לעניין הטיפול בו או לעבור למטפל אחר ומוסד רפואי אחר תוך קבלת שיתוף פעולה מלא מטעם המטפל או המוסד הקודמים.

זכויות אלו קשורות בטבורן אל הנושא של רשלנות רפואית ולא מעט ניזוקים בוחרים לבסס עליהן את התביעות. במקביל, הזכות לטיפול רפואי כוללת את זכותו של המטופל לקבל מבקרים על פי הנהוג ואת החובה המוטלת על עובדי המוסד הרפואי לשמירה על פרטיותו של המטופל בשלבי הטיפול השונים.

מהי הסכמה מדעת לטיפול רפואי?

כפי שצוין קודם, היעדר הסכמה מדעת מהווה בפני עצמו עילה לתביעת רשלנות רפואית. את ההגדרה של הסכמה מדעת ניתן למצוא באופן בולט וברור בחוק זכויות החולה. על פי החוק, כדי לתת טיפול רפואי כלשהו על המטפל למסור את המידע הרפואי הדרוש למטופל לצורך קבלת החלטה האם להמשיך.

הטיפול יינתן רק לאחר קבלת הסכמה מדעת מטעם המטופל, אשר רשאי למנות מראש בא כוח שיקבל עבורו את ההחלטות. עוד קובע החוק באילו מקרים יש לקבל הסכמה מדעת כתובה: ניתוח, צינתור, דיאליזה, רדיותרפיה, טיפולי הפריה חוץ גופית וכימותרפיה. המטפל חייב לנהל רשומה רפואית לגבי כל מטופל בנפרד, וזכותו של המטופל לקבל בכל עת מידע מרשומה זו.

לסיכום, חוק זכויות החולה מפגיש בצורה מעניינת בין מסגרת החוקים שמטרתם לשמור על החולה לבין אופי הפעילות של רופאים ומטפלים.