אדם המגיש תביעה בגין רשלנות רפואית, נושא בנטל ההוכחה. עליו לשכנע את בית המשפט כי התנהגות הנתבע, חרגה מסטנדרט הטיפול הסביר וכי הנזקים, מהם הוא סובל, לא היו נגרמים לו, לולא האירוע, נשוא התביעה.
כלומר, על התובע להוכיח כי הנתבע התרשל. לכלל זה, שני חריגים ובהתקיימם, רשאי בית המשפט, להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבע, אשר יצטרך לשכנע כי לא התרשל.
החריג הראשון נמצא בסעיף 41 לפקודת הנזיקין והוא נקרא – הדבר מדבר בעד עצמו. הוא כולל שלושה תנאים מצטברים, עליהם נעמוד מיד. אם עמד התובע בהוכחת תנאים אלו, יכול ויעבור נטל השכנוע, לנתבע.
החריג השני, מקורו בסעיף 17 לחוק זכויות החולה, המחייב מטפל, לנהל תיעוד רפואי של המטופל. העדר רישום רפואי מספק, פוגע ביכולת להעניק טיפול מקצועי למטופל וכן, גורם לנזקי ראייתי למטופל, המבקש להוכיח כי המטפל התרשל.
הדבר מדבר בעד עצמו
העברת נטל ההוכחה מן התובע לנתבע, אפשרית בשני מקרים. המקרה הראשון הוא – הדבר מדבר בעד עצמו, המופיע, כאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין.
תחולתו של סעיף זה, דורשת מן התובע, להוכיח את קיומם של שלושה תנאים מצטברים:
- נסיבות האירוע: התובע יראה כי לא הייתה לו כל ידיעה, או יכולת לדעת, את הנסיבות, אשר גרמו לקרות האירוע הרשלני.
- גורם הנזק: התנאי השני דורש כי הנזק שנגרם לתובע, נגרם על ידי רכוש אשר היה בשליטתו המלאה של הנתבע.
- סבירות: בשל העובדה, כי נסיבות האירוע אינן ידועות לתובע, עליו לשכנע כי ההנחה שהאירוע, גרם לנזק כתוצאה מרשלנות כלשהי של הנתבע, מסתברת יותר מן ההנחה כי האירוע נגרם, ללא רשלנות מצד הנתבע.
תיעוד רפואי חסר
על פי סעיף 17 לחוק זכויות החולה, חייב מטפל, לנהל רישום רפואי מסודר של מטופליו. המטרה של חובה זו, היא לוודא כי המטופל, יקבל טיפול נכון ומקצועי.
התיעוד הרפואי, מאפשר לכל רופא המטפל בחולה, לראות איזה טיפולים קיבל, אלו בדיקות בוצעו וכיו"ב, ובהתאם, להמשיך בטיפול. העדרו של תיעוד רפואי פוגע ביכולת להעניק לחולה, טיפול רפואי מקצועי ומדובר למעשה בחריגה מסטנדרט העבודה הסביר, הדורש הקפדה על רישום רפואי.
לא זאת בלבד שמדובר כאן על רשלנות רפואית, אלא כזו, אשר יכולה, בנסיבות מסוימות, להעביר את נטל ההוכחה לנתבע. נפגעי רשלנות רפואית, המבקשים לקבל פיצוי כספי על נזקיהם, סומכים את טענותיהם על התיעוד הרפואי. בהעדרו של רישום רפואי מלא, נגרם למטופל, נזק ראייתי היות שנמנע ממנו, למעשה, להוכיח את תביעתו.
רשלנות רפואית – העברת נטל השכנוע
בתיקי רשלנות רפואית, יכול בית המשפט, להעביר את נטל השכנוע מן התובע לנתבע, בשני מקרים, כפי שפורט לעיל.
העברת נטל השכנוע, נוגדת את העיקרון הבסיסי במשפט אזרחי, על פיו, אדם התובע מחברו, עליו הראייה. מאידך, האינטרס הציבורי, המבקש לעודד מרכזים רפואיים, להקפיד על התיעוד הרפואי, דורש את העברת נטל השכנוע.
כמו כן, כאשר מתקיימים תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין, לא יכול התובע להוכיח את תביעתו. בית המשפט בוחן כל מקרה לגופו ומחליט, על פי השיקולים השונים, האם להעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, או אם לאו.
דוגמאות מהפסיקה
- רשלנות בלידה ורשלנות רפואית בהריון – בת.א 758/96 פלונית נ' קופ"ח כללית, התייחס בית המשפט להעברת נטל הראיה לקיומה של רשלנות רפואית בלידה. בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות להעביר את נטל ההוכחה מכתפי התובעת לכתפי הנתבעת. ביהמ"ש קבע כי היעדר רישום רפואי, כמו במקרה דנן, כמוהו עולה כדי רשלנות בלידה. כמו כן, בנסיבותיו של מקרה זה, לא בוצעו בדיקות מעקב הכרחיות לאם היולדת ולא התקיימות התייעצויות של הצוות הרפואי לגבי הענקת טיפול ליולדת, ועל כן נטל הראיה מועבר במקרה זה על כתפי הנתבעת. לגבי הקשר הסיבתי לנזק הרפואי, נקבע כי הנתונים הרפואיים של היולדת והאירועים במהלך הלידה ואי נוכחות רופאים בעת הפגיעה הביאו לנזק שנגרם ליולדת וזוהי רשלנות רפואית בהריון.
- רשלנות רפואית בטיפול שיניים – בת.א 38397/05 אדוארד בללוב נ' מכבידנט ואח', קבע בית המשפט כי בעקבות הרכבה רשלנית של גשר חניכיים, אשר גרמה לנזק ולכאבים למטופל, עד כדי אי יכולת לעיסת מזון, יפוצה המוטפל בסך 157,000 ₪ בגין נזק לשיניו, כאב וסבל והחזר הוצאות. בית המשפט התעלם מטענת הנתבעת ל"אשם תורם" מצד המטופל, טענה המתבססת על נטיית המטופל להידוק שיניים,לכאורה, אשר הביאה בחלקה, כך לטענת הנתבעת, להחמרה במצב שיניו. זו דוגמא אחת לרשלנות רפואית שיניים.
אדם הנפגע מטיפול רפואי רשלני, מבקש להגיש תביעת פיצוי על נזקיו. ככלל, מוטל נטל ההוכחה עליו, אולם ישנם שני חריגים אשר בהתקיימם, יכול ויועבר נטל השכנוע, אל הנתבע.
לייעוץ ראשוני חייג 
חייג עכשיו
צור קשר