רשלנות רפואית בחדר מיון

טיפול בחדר המיון דורש אחריות וזהירות רבה, וטעות קטנה של הצוות המטפל עלולה לגרום נזק רב למטופל. במאמר הנוכחי נפרט אלו התרשלויות רפואיות עלולות להתרחש בחדר המיון, מהי התנהגות רשלנית של רופא ומה צריך להוכיח בכדי לזכות בפיצויים בתביעה בגין רשלנות רפואית.

 חדר מיון – מהו

חדר מיון, או בשמו החדש: המחלקה לרפואה דחופה, הוא מחלקה בבית חולים אליה פונים חולים במצב הדורש טיפול רפואי מיידי. תפקידו של חדר המיון הוא לתת אבחון וטיפול ראשוני, ולמיין את המטופל למחלקה שמתאימה לו.

חולה שמגיע לחדר המיון, עובר תחילה בדיקות ראשוניות על ידי האחות הממיינת ולאחר מכן מופנה לרופא. לאחר הטיפול הראשוני, החולה מופנה למחלקה שמתאימה למצבו הבריאותי או משוחרר לביתו במידה ולא נמצא צורך בהמשך אשפוזו.

הצוות הרפואי בחדר המיון כולל בדרך כלל רופאים מומחים, רופאים מתמחים ואחיות שעברו הכשרה מתאימה. כמו כן, נמצאים בחדר המיון טכנאים רפואיים המפעילים את המכשור הרפואי בחדרים השונים.

התרשלות רפואית בחדר המיון

הטיפול במצבים רפואיים דחופים והצורך לקבל החלטות מהירות דורשים אחריות רבה מהצוות הרפואי. טיפול רפואי רשלני עלול לגרום נזקים חמורים למטופל.

להלן נפרט סוגים שונים של רשלנות רפואית בחדר מיון:

1. טיפול רשלני: מתן טיפול על ידי מי שאינו מיומן מספיק או בצורה חסרת זהירות.
2. רשלנות במתן תרופות: מתן תרופות בעלות תופעות לוואי מסוכנות, מבלי לבדוק האם למטופל ישנה רגישות אליהן.
3. שחרור מוקדם של המטופל: החלטה לשחרר את המטופל לביתו, מבלי לברר כיאות האם אין סיכון בשיחרורו לביתו.
4. אי מתן הסבר והנחיות למטופל: שיחרור המטופל לביתו ללא הנחיות מתאימות כיצד לנהוג בביתו.
5. אי רישום ותיעוד רפואי: הימנעות מרישומו ותיעודו של הטיפול הרפואי במלואו.
6. אי קבלת הסכמה מדעת: ביצוע הליך רפואי ללא מסירת מלוא האינפורמציה למטופל. [כלומר: גם אם המטופל חתם על טופס הסכמה מתאים – כל עוד נמנע מהמטופל מידע רלוונטי, הרי זו הסכמה שלא מדעת].

התנהגות שחורגת מהתנהגותו של רופא סביר – הרי היא בגדר התרשלות

כיצד נדע האם הרופא או האחות בחדר המיון התנהגו בצורה רשלנית? כיצד נוכל להבחין בין רופא שהתרשל לבין רופא שעשה כל שלאל ידו ובכל זאת לא הצליח למנוע את הנזק?

לשם כך קבע בית המשפט מבחן מיוחד הקרוי: מבחן הרופא הסביר. מטרתו של המבחן הוא לבדוק כיצד היה מתנהג רופא סביר במצב כזה, ובמידה והרופא חרג מהתנהגות זו הרי שמדובר בהתרשלות.

יש להוכיח קשר סיבתי בין התרשלות הרופא לבין הנזק שנגרם

עצם העובדה שהרופא התרשל, אינה מקימה עדיין עילה לפיצויים עבור המטופל. בכדי לחייב את הרופא לשלם פיצויים על הנזק שאירע למטופל, יש להראות קשר סיבתי בין התרשלותו של הרופא לבין הנזק שנגרם.

לשם כך נוהג בית המשפט לבקש חוות דעת רפואית, שתפרט ממה בדיוק נובע הנזק והאם הנזק היה נמנע אילו היה הרופא מתנהג כשורה.

במידה והוכח לבית המשפט כי הרופא פעל בצורה רשלנית וכי מעשיו הם שגרמו לנזק – בית המשפט יפסוק פיצויים לטובת הניזוק, הלא הוא התובע.

שלושת עמודי התביעה: נזק, התרשלות וקשר סיבתי

בכדי לקבל פיצויים בגין רשלנות רפואית, יש להוכיח לבית המשפט שלושה דברים: נזק, התרשלות וקשר סיבתי.

תחילה יש להוכיח כי נגרם נזק למטופל, לאחר מכן יש להוכיח שהרופא התרשל במילוי תפקידו, ולבסוף, יש לקשור בין שני הדברים ולהוכיח לבית המשפט כי לולא התרשלותו של הרופא – הנזק היה נמנע.