מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתביעות רשלנות רפואית

תביעות רשלנות רפואית הן מהתביעות הנזיקין הנפוצות ביותר. 

כל אדם המגיש תביעת רשלנות רפואית, מכל סוג שהוא, צריך לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית של גורם רפואי מומחה, במטרה לברר האם למטופל (קרי התובע; באם המטופל הלך לעולמו – מי שמגיש את התביעה הוא קרוב משפחתו) נגרם נזק עקב רשלנות רפואית (של הנתבע), ואם אכן כך – מה היקפו של הנזק.

ואולם, ישנם מקרים שבהם לא התובע הוא זה שממנה את המומחה הרפואי, אלא בית המשפט. מאמר זה יעסוק במקרים מעין אלה.

באילו מקרים מינוי מומחה רפואי בתביעות רשלנות רפואית נעשה על ידי בית המשפט?

בדרך כלל, מינוי מומחה רפואי בתביעות רשלנות רפואית נעשה על ידי בית המשפט, במקרים שבהם מצבו הכלכלי של התובע לא מאפשר לו למנות בעצמו מומחה רפואי שיכתוב חוות דעת.

ואולם, יש לציין, שמדובר במקרים נדירים יחסית, ורק כאשר מצבו הכלכלי של התובע הוא רע במיוחד, בית המשפט ממנה מומחה רפואי במקומו.

בנוסף, יכול בית המשפט להחליט למנות מומחה רפואי מטעמו במקרים שבהם יש פערים בין חוות הדעת שמביא התובע לבין חוות הדעת שמביא הנתבע.

הנתבע מביא חוות דעת במטרה, כמובן, להוכיח את ההיפך ממה ששואפת להוכיח חוות הדעת שמביא התובע: מטרת חוות הדעת שמביא הנתבע היא להוכיח שהגורם המטפל (לרוב מדובר ברופא) לא התרשל בתפקידו, ולבטח שלא מרשלנותו נגרם נזק לתובע או לקרוב משפחתו, אלא שהגורם המטפל התנהל באופן הנהוג בעולם הרפואה, וכל רופא סביר אחר היה פועל באופן זהה.

פער נוסף בין חוות הדעת יכול להיות באשר להיקפו של הנזק, ללא ויכוח על השאלה האם נגרם למטופל נזק או לא.

במקרים כאלה, המומחה הרפואי מטעם בית המשפט יכול לדרוש מהנתבע לחקור את המומחה הרפואי שמטעמו, הוא יכול לדרוש מהתובע לעבור בדיקה גופנית כדי לבסס את טענותיו, והוא יכול לקבל מכל גורם את הרשמות הרפואיות הן של התובע והן של הנתבע.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט הוא אובייקטיבי, אין לו כל "העדפה" לתובע או לנתבע. לכן, בית המשפט כמעט שלא נוטה לסטות מחוות דעתו של מומחה שכזה.

מהן הסמכויות של בית המשפט באשר למינוי מומחה רפואי מטעמו בתביעות רשלנות רפואית?

תקנה 88 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות קובעת, שהן בתביעות רשלנות רפואית והן בכל עת, רשאי בית המשפט למנות מטעמו מומחה אחד ואף יותר (אם כי, כאמור, בתביעות רשלנות רפואית, הדבר קורה באופן נדיר יחסית).

כמו כן, אומרת התקנה שגם אם בנוסף לעובדה שמונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, הוגשו חוות דעת של מומחים מטעם התובע או הנתבע – הם לא ייחקרו. אם התובע או הנתבע הודיע שברצונו לחקור את כולם או מקצתם, הם ייחקרו בהיקף שיקבע בית המשפט, בהתחשב בחוות הדעת של המומחה מטעמו.

אם המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מונה בהסכמת התובע והנתבע, לא תוגשנה לאחר מכן חוות דעת מומחים מטעם האחרונים.